רסיסים

בחג הסוכות נפטר אבי האהוב, עקב סיבוך במהלך ניתוח לב.
הקשר ביני לבין אבי היה חזק ומיוחד מאד. הרופאים שידרו אופטימיות ולא התכוננו כלל לאפשרות של אבדן חיים.
3 ימים לאחר סיום השבעה, חזרתי לאמן. היום שאל אותי לקוח: "האם את בסדר? את יכולה לאמן? זו בטח תקופה קשה עבורך."
ותשובתי לו ולעצמי היא: מעבר לכך שאין כמו עבודה ובמיוחד אם יש בה תרומה לאחרים, בכדי לסייע בהתמודדות עם אבדן, דבר אחד אני יכולה לומר בנקודה בה אני נמצאת:
קל יותר להפרד מאדם אשר מימש את הפוטנציאל שלו וחי חיים מלאי עשייה, מאשר להפרד מאדם שלא מיצה את יכולותיו בחייו. אבי היה מהסוג הראשון – אדם שעשה כל כך הרבה, תרם כל-כך הרבה ומימש כל כך הרבה מיכולותיו (ויש להוסיף – בצנעה יוצאת דופן), וכאשר סקרנו, בני המשפחה והעמיתים לעבודה את חייו בהספדים ובמהלך השבעה, הרגשנו כאילו חי תקופת חיים כפולה מגילו – אחרת, איך יכול היה להספיק כל-כך הרבה?
בעבודתי אני זוכה לסייע לאנשים להגיע למימוש עצמי ואין זמן בו המשמעות של העשייה שלי יכולה להיות ברורה וחזקה יותר.

ובזמן הזה לא יכול להיות דבר יותר רלוונטי מדבריו של מארק ויקטור הנסן, שמעוררים בי השראה, מתחילת דרכי כמאמנת ואף מופיעים באתר שלי:
"המקומות העצובים ביותר בעולם הם בתי הקברות. לא בגלל שאנשים קבורים שם, אלא בגלל שחלומות, כשרונות וייעודים שמעולם לא הוגשמו קבורים שם. בתי הקברות מלאים בספרים שמעולם לא נכתבו, שירים שמעולם לא הושרו, מילים שמעולם לא נאמרו, דברים שמעולם לא נעשו"

ועוד דבר חשוב הבנתי: קל יותר לאבד אדם שיחסיך איתו היו טובים ופתוחים מאשר לאבד אדם אשר ביחסים עימו נשארו עניינים "לא סגורים".
יחסי עם אבי היו כל כך אמיתיים ונקיים, במיוחד בשנים האחרונות, כל מה שהיה לי חשוב לומר לו – אמרתי באופן קבוע, וכך, למרות שהלך מאיתנו בלי זמן להתכונן, אינני מרגישה חרטות או פספוס. ולמרות שהוא איננו, כל הטוב שבו, נמצא איתי, כמו חלק ממנו שהפך חלק ממני ומחזק אותי.

בהשראת החוויה עם אבדן של אדם קרוב ויקר, אני מעודדת כל אחד מכם:
1. פעלו כל יום למימוש היכולות והכשרונות שלכם.
2. היו תמיד פתוחים ואוהבים עם הקרובים והיקרים לכם, כי אין לדעת מתי הם או אתם תעזבו את העולם הזה.

חישבו כמה כאב יכול להחסך בעולם אם נשמור רק על שני עקרונות פשוטים אלה.

שלכם באהבה,

טלי נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים ויוצרים
www.coach-art.co.il

3 תגובות לפוסט “התמודדות עם אבדן ומיצוי החיים”

  1. בתאריך 21 אוקטובר 2009 בשעה 22:59 אילת אבני

    טלי יקרה

    מאוד ריגשת אותי במילים על אביך.
    אני רוצה לצטט לך שתי שורות משיר של יהודה עמיחי (מתוך "מאדם אתה ואל אדם תשוב")

    האנשים שלא אראה אותם שוב לעולם
    יושבים איתי ואוכלים איתי

    כשאת כותבת שהטוב שהיה באביך נשאר בך, הרי זה בדיוק אותו דבר – אלה שאיבדנו קיימים בנו. וכמו שיהודה עמיחי כותב, הם ממשיכים לחיות בתוכנו.

    שלך

    אילת

  2. בתאריך 22 אוקטובר 2009 בשעה 2:32 טלי ברדוש נוי-מאיר

    תודה אילת. מקסים!

  3. בתאריך 07 אוקטובר 2010 בשעה 8:32 ראובן

    משתתף בצערך.
    כל מילה זהב…

טרקבק | רסס תגובות

לכתוב תגובה