רסיסים

כמעט בכל תהליך אימון אישי או אימון קריירה, עולה זכרון ישן יותר או פחות, של אמירה או קביעה שנעשתה על-ידי מבוגר משמעותי, כלפי הלקוח, בהיותו ילד או בוגר:
"אתה לא מתאים לזה…"
"זה לא בשבילך…"
"אתה לא יכול…"
אתה לא מאלה ש…"
"אני לא יכול/ה לדמיין אותך עושה את זה…"
אתה לא…"
"אף פעם לא היית…"
"לעולם לא תהיה…"

לעתים, הקביעה נעשית על ידי מה שלא נאמר, כגון: התעלמות, העברת נושא, פרצוף תמוה, או מבט מבטל.
ההשפעה של אמירות או אי אמירות אלה מדהימה בעוצמתה: הן יכולות לרסק חלום עמוק, להדהד במשך שנים ולשנות מסלולי חיים.

בכל הזדמנות, אני מנסה לעורר, את המודעות לכוחן והשפעתן של מילים ומסרים המועברים ע"י בעלי סמכות בחיי אנשים וילדים בפרט. (מאמר שלי בנושא זה באתר המורים קו לחינוך "כאיזה מורה אני רוצה להזכר ?")
אך לצערי, ככל הנראה, זה ייקח זמן, עד אשר אנשים ילמדו לקחת אחריות ולהמנע מקביעות הרסניות, כלפי ילדים, נוער או מבוגרים.
עד אז, אני מעניקה כלים להתמודדות לאלה שכבר "נפגעו".

כיצד יכול אדם שנתקל בקביעה נחרצת או ספקנית לגבי מיהו ומה יכולותיו, לחזק את עצמו?
התשובה נמצאת בהבנה של הסיבות האמיתיות לקביעות ולאמירות השליליות.
עלינו להבין שאנשים אינם נביאים ואינם יודעים באמת מי אנחנו יכולים להיות ומה נוכל לעשות בחיינו.
אנשים משקפים לנו, לא את הפוטנציאל שלנו, אלא את מי שהיינו עד עכשיו. את העבר שלנו ולא את העתיד.
למעשה, אם נדייק, הם משקפים לנו את מי שבחרנו להיות עד עכשיו, או את מה שבחרנו להראות, לחשוף ולהוכיח לאנשים לגבינו עד עכשיו.
הקביעה אינה מתיחסת למי שאנחנו יכולים לבחור להיות ולהראות בעתיד, למרות שהקביעה מנוסחת כנבואה עתידית.

במקרים מסויימים, כשאנו בוחנים זאת לעומק, אנו מגלים אף כי, אנו בנינו בתחכום ובשיטתיות (גם אם לא במודע), את אותה קביעה לגבינו. דאגנו להוכיח לסביבה שאיננו יכולים. פעמים רבות, אותו הורה או מורה, או מבוגר משמעותי בחיינו רק חוזר על מילים, משפטים, חששות וספקות שאנחנו ניסחנו בעצמנו.

על כך נאמר: "אנו מראות אחד של השני" ואנשים משקפים לנו פעמים רבות , לא את המציאות, אלא את ספקותינו ופחדינו , כמו גם תקוותינו.

ישנן פעמים שהקביעה נעשית מתוך הפחדים, החששות וכשלונות העבר של האדם שקבע את הקביעה לגבינו. ובעצם, אין לקביעה שום קשר אלינו. במקרה כזה, ברור שטוב יהיה אם פשוט נסלח ונשחרר את הקביעה – כי אותו אדם לא דיבר עלינו כלל, אלא על עצמו.

אם אנשים משקפים לנו את פחדיהם ואמונותיהם השליליות, או את מי שבחרנו להיות ולהציג עד עכשיו, או אם זה שילוב של שניהם יחד, בכל מקרה, אפשר להבין שהקביעה שנעשתה לגבי מי שאנחנו ומה שאנחנו מסוגלים או לא מסוגלים לעשות לכאורה, איננה מתיחסת לפוטנציאל הטהור שלנו ואיננה מהווה תחזית לעתיד.
בכל נקודת זמן, אנו יכולים לבחור להשתחרר מהפחדים שלנו ושל אחרים ולגלות מה נדרש מאיתנו באמת, כדי ליצור את החיים להם אנו מתאווים ומקווים.

לאחרונה קפצו לאזני המילים של השיר "שחק אותה" של שלום חנוך:
…"יכולתי לברוח יכולתי לצאת
יכולתי בכוח למצוא ת'אמת למצוא ת'אמת
יכולתי הרבה דברים אם הייתי אני
אבל אבא אמר לי תמכור עיתונים
תמכור עיתונים"…

הזכירו לעצמכם שאם משהו מספיק חשוב לכם – תוכלו להשיגו.
החליטו עכשיו להיות חוזי העתיד של עצמכם.
החליטו להיות אתם עצמכם ולמצוא ת'אמת.

*

Lemonade Stories – סרט מומלץ ומרגש על הורים ומורים תומכים ועל הסרט סיפורי לימונדה – אנשי עסקים שהצליחו, פשוט כי אמא שלהם האמינה בהם.

הרשמו לעדכונים ב- RSS או הצטרפו לרשימת התפוצה כאן בבלוג (פרטיותכם תישמר)
וקבלו עדכון ישירות למייל על פוסטים חדשים.

© כל הזכויות שמורות לטלי ברדוש נוי-מאיר. אין להעתיק או לפרסם ללא אישור בכתב מהמחברת

טרקבק | רסס תגובות

לכתוב תגובה