רסיסים

מדי פעם מגיע (או מגיעה) אלי אמן/ית או יוצר/ת שהגדירו לעצמם: "אני נותן לאמנות שלי הזדמנות עד סוף השנה, אם זה לא יצליח – אני אדע שזה לא זה , אעזוב את זה ואמצא מקצוע אחר".

מנסיון, אני יכולה לומר  – שפעמים רבות ההחלטה הזו יכולה להיות גורם מכשיל ולא מקדם.
יצירה ואמנות הן דרך חיים וריצה למרחקים ארוכים.

אני בהחלט מבינה את הלוגיקה העומדת מאחורי הצהרה כזו. אנשים חושבים שהגדרת טווח זמן קצר, ילחיץ אותם, הפחד לאבד ולוותר על משהו שחשוב להם ידחף אותם קדימה – וכך יצליחו.

הבעיה היא, שברוב המקרים, לא רק שזה לא עובד – התוצאה היא הפוכה.
המוח היצירתי לא מגיב טוב ללחץ חיצוני ומניפולטיבי מסוג כזה, לעתים זהו מתכון מצויין ליצירת חסם יצירתי.

בנוסף, יש משהו מאד לא הוגן בהצבת אולטימטום כזה לעצמנו, שכן העובדה היא, שבניית קריירה אמנותית / יצירתית מצליחה, מתרחשת לאורך שנים רבות. הממוצע מדבר על 10 שנים שנדרשות בכדי לבנות קריירה אמנותית מצליחה (על כך אשתדל להרחיב באחד המאמרים הבאים).

פעמים רבות אנשים יוצרים לעצמם מסגרת לא רק מוגבלת לזמן קצר, אלא גם מנותקת מהחיים: לא עובדים, לא נפגשים עם חברים ומשפחה, לא מבלים, בתקווה לפנות זמן ליצירה.
הנסיון להתנתק מהעולם ומהחיים הרגילים לצורך יצירה, עובד רק במקרים מאד מסויימים (בד"כ זה עובד, כאשר יש רעיון מבושל היטב ונשאר רק להוציא אותו, כמו שעשה סילבסטר סטאלון, כאשר כתב את התסריט של רוקי ( Rocky ), בשלשה ימים ללא אכילה ושינה, סגור בתוך חדר שחלונותיו נצבעו בשחור, בכדי שלא לדעת אם זה יום או לילה),
אך ברוב המקרים, יצירת נתק מהחיים , גורמת לניתוק ממקור היצירה.
אם אין חוויות חיים – אין ממה ליצור.

ליצירה יש קצב התפתחות משלה, היא חלק מתהליך החיים וחייבת להיות מחוברת למקורות ההשראה שמספקים החיים בכל מקום, כל הזמן.

אמנות ויצירה הן דרך חיים ולא יעד שיש לכבוש בלוח זמנים מדוייק.

לכן, במקום להסתכן באשלייה שאולטימטום ליצירה יביא תוצאות או ייצור מוטיבציה והשראה, הערכו לריצה למרחקים ארוכים, כי ככל הנראה – תרצו לעשות אמנות כל החיים.

 

© כל הזכויות שמורות לטלי ברדוש נוי-מאיר. אין להעתיק או לפרסם ללא אישור בכתב מהמחברת

4 תגובות לפוסט “אמנים – התכוננו לריצה למרחקים ארוכים !”

  1. בתאריך 17 יולי 2009 בשעה 20:07 אילת

    לגבי הניתוק מהסביבה – ברצוני לצטט הגדרה יפה מהספר רצות עם זאבים של קלאריסה פינקולה אסטס – עמ' 279 "על מנת ליצור, יש להיות מסוגלים להגיב. יצירתיות היא היכולת להגיב על כל הקורה סביבנו […]". אם אנשים מנתקים את עצמם מהחיים, הם מוותרים על האפשרות להגיב, ומכאן – ליצור.

  2. בתאריך 18 יולי 2009 בשעה 23:24 טלי ברדוש נוי-מאיר - מאמנת

    תודה אילת,
    מקסים ומעשיר.

  3. בתאריך 23 יולי 2009 בשעה 7:40 אוסו באיו

    טלי תודה, פוסט נהדר!
    אני רוצה רק להפריד בין תנאי ("אם זה לא יצליח – אני אדע שזה לא זה , אעזוב את זה ואמצא מקצוע אחר"), לבין אלמנט מדרבן של זמן וקצב: באמנות כמו בכל עשייה אין רע בעיני בהחלטה "אני מתכוון לצייר מעכשיו שני ציורים בשבוע", או "עד סוף השנה אני רוצה לסיים לעבוד על התערוכה".
    החלטה הזו היא בשבילי חלק מהעבודה, חלק מהעשייה, לא לחכות לאיזו מוזה נשגבת אלא להתחייב בפני עצמי לפגוש את הדף הלבן במרווחי זמן קבועים.
    כשהחלטה כזו היא התוויית כיוון לעצמך, הגדרת שאיפה במילים, אפשר "לסלוח" לעצמך על אי עמידה בה ולהגדיר מחדש את השאיפה.

    החסם נולד מהתנאי – "או שעד סוף השנה אציג בגוגנהיים, או שאפסיק לחלוטין ליצור".

    יום נפלא ויצירתי לכולנו!

  4. בתאריך 24 יולי 2009 בשעה 7:27 טלי ברדוש נוי-מאיר - מאמנת

    תודה אוסו,
    אני מסכימה איתך. חשוב מאד להגדיר מטרות, כי הן ממקדמות, יוצרות מוטיבציה, דוחפות לעשייה, מביאות לתוצאות.
    כתבתי על כך בבלוג שלי בקפה דה מרקר, אולי אעביר לכאן את המאמרים בנושא מטרות.
    http://cafe.themarker.com/view.php?t=619984

טרקבק | רסס תגובות

לכתוב תגובה