נסו לדמיין שמרכז הכובד של כדור הארץ היה נע ממקום למקום , לפי קריאה כזו או אחרת. מה היה קורה? סדרי עולם היו מתהפכים, לא ניתן היה לסמוך על שום דבר, חוקי פיזיקה היו משתנים, תנועתנו הייתה משתנה וכך גם תנועה של מכשירים, בעלי חיים והתנהגות של צמחים וגם של הירח הסובב אותו.

לכן, זוהי חובה ולא רק זכות של כל אחד מאיתנו לחקור ולדעת מהו המרכז שלו. מרכז עבור אנשים הוא בדרך כלל – ערכים, סדרי עדיפויות לפי חשיבות אותם ערכים, דברים שגורמים לנו להתמלא באנרגיה, דברים שאנו יכולים לעמוד מאחוריהם במאה אחוז, חזון ומטרות – כל אלה צריכים לבוא מאותו מרכז. ככל שנדע ונביע את הערכים החשובים לנו באופן יציב וברור לאורך זמן ובכל מקום, כך יוכלו אנשים להתארגן בהקשר אלינו, על ידי משיכה או דחייה, שיתוף פעולה ובניית יחסי הדדיות או בניית מסלולים נפרדים. כך ניתן להימנע מהבטחות שלא ניתן לעמוד בהן, מציפיות שגויות ואכזבות מיותרות.
לעתים נדמה לנו שטמון סיכון בלהיות מחוברים למרכז שלנו, ולהיות ברורים, כי אז ייתכן שלא כולם יאהבו אותנו, לא כולם ירצו מאיתנו שירותים , לא כולם ירצו את האמנות שלנו. אך זה נכון גם אם נתאים את עצמנו לאחרים, שהרי אף פעם לא נוכל לרצות את כולם, אז עדיף שיאהבו אותנו על מי שאנחנו באמת ולא על דמות פיקטיבית שיצרנו עקב לחצים, דמות שיקשה עלינו עצמינו לאהוב.
בנוסף, אנו עלולים לחשוש שיציבות פירושה תקיעות או חוסר גמישות שלנו עצמנו, אך ההיפך הוא הדבר, יציבות בסיסית ונאמנות לעצמנו פירושה גם הקשבה לתהליכי ההתפתחות הטבעיים שלנו, המתבססים על אותו מרכז יציב, שתמיד נוכל לסמוך עליו.
זכרו את הדימוי של כדור הארץ, ואת יציבות מרכז הכובד שלו, המאפשרת שגשוג של אינספור צורות חיים, המתפתחות כל הזמן ונמצאות בריקוד מושלם איתו וזו עם זו.

© טלי נוי-מאיר – אימון קריירה ועסקים לאמנים ויוצרים

ב- 6 השנים בהן אני מלווה אמנים ויוצרים מכל התחומים, ולא פחות, מתוך התהליכים שאני עוברת כיוצרת (בתחום המוסיקה), הבנתי שחוץ מפעילות פרקטית ורציונאלית שמציע האימון, כדי לאפשר לאדם לממש את הכישרון והרעיונות שלו, כגון: בניית חזון, הגדרת מטרות ומשימות, ביצוע המשימות בצעדים קטנים ומעקב על ההתקדמות, ישנם כוחות נוספים המשפיעים על היכולת של אמן (או כל אדם בכל תחום) להביא את כישרונו לידי ביטוי. גורמים נוספים אלה הם מופשטים יותר ולא ניתן להכניס אותם לנוסחאות והשפעתם גדולה יותר מכל פעילות פרקטית המבוססת על הגיון.

אז מה בעצם גורם (או מאפשר) לאדם לשים בצד את המחויבויות שלו, את חיי היום-יום התובעניים , לשכוח את העולם החיצוני, לפנות זמן ומקום, לגייס אנרגיה (ולעתים כסף) , לצלול פנימה ולהביא לידי מימוש במציאות את רעיונותיו המופשטים והמעורפלים החבויים בעמקי דמיונות ונשמתו? הרי זה נוגד כל הגיון שגדלנו עליו.

אני יכולה לומר בוודאות, שאין תוכנית אימון, מצוינת ככל שתהיה, שיכולה להביא אדם לכל זה, ללא אמונה.

אם נתבונן באותיות המרכיבות את המילים אמנות, אמונה ואימון, בעברית נגלה מכנה משותף חזק:

אמנות, אמונה, אימון, אימות, אמון, אָמֵן, אָמָּן, אמת

מהי אמונה?

אמונה – קבלת עובדה כאמת, בלי צורך לבקש הוכחה. (מילון ספיר)

מה הוא כוח האמונה ?

הרבה נכתב ונאמר על כוחה של אמונה.

נפוליאון היל מחבר הספר "חשוב והתעשר" (בעברית, הוצאת שפע) מקדיש פרק שלם לאמונה. והוא כותב:

"אמונה היא "תרופת הפלא" שמעניקה חיות, עוצמה ופעולה מתוך דחף של מחשבה…

אמונה היא נקודת המוצא של צבירת כל עושר!

אמונה היא הבסיס לכל הניסים, ולכל הרזים שאי-אפשר לנתחם באמצעות חוקי המדע!

האמונה היא התרופה הידועה היחידה נגד כישלון!…

אמונה היא האמצעי היחיד שדרכו יכול אדם לרתום את הכוח הקוסמי של התבונה האינסופית ולהשתמש בו."…

עקרון שאנו נחשפים אליון לא מעט בשנים האחרונות הוא שהמחשבה יוצרת מציאות , ואמונה היא למעשה, סוג של מחשבה מעורבת ברגש.

" ידוע היטב שאדם מאמין, בסופו של דבר, במה שהוא משנן לעצמו, בין שהצהרה זו נכונה או לא נכונה. אם אדם חוזר על שקר שוב ושוב, סופו שיאמין בשקר כאילו היה אמת. יתירה מזו, הוא יתחיל להאמין שזו האמת. כל אדם הוא מה שהינו, בגין המחשבות השולטות שהוא מניח להן להעסיק את מוחו. מחשבות שאדם שותל בכווה תחילה במוחו, ומעודד אותן באהדה, ומשלב בהן רגש או כמה רגשות, הופכות לכוחות המניעים שמכוונים ושולטים בכל תנועה, פעולה ומשעשה שלו!" (נפוליאון היל)

ועוד:

"אם בעל חיים או אדם ממקד את תשומת ליבו או את כוח רצונו בדבר מסוים, הוא גם מצליח להשיגו. זה הכל" (מתוף דמיאן, מאת הרמן הסה)

אמונה במה ?

אמונה בעצמנו – בכישרוננו הייחודי, ביכולתנו ליצור יש מאין ולהביא את הרעיונות שלנו לכדי ביצוע, אמונה ביכולת שלנו לתקשר באמצעות האמנות.

אמונה באחרים – שיבינו אותנו ואת האמנות שלנו, שיתמכו בדרכנו, יפרגנו, יעזרו לנו. אמונה (אמון) במורים ובמדריכים (ובמאמנים) שבדרך, בניסיון ובידע שלהם, בכוונתם הטהורה וביכולתם לעזור לנו.

אמונה בחשיבות של מה שאנחנו עושים: חשיבות של היצירה, האמנות לעולם בכלל, וחשיבות ומשמעות לכך שהאמנות שלנו דווקא תצא אל העולם.

בהקשר הזה אני מאד אוהבת את המשפט של הזמרת-יוצרת שריל קרואו: " תאמר לעצמך שאין אף אחד שעושה משהו חשוב יותר ממה שאתה עושה – בסופו של דבר תאמין בזה."

אמונה בכוח עליון המסייע לנו , שומר ואולי מתקשר דרכנו (כוח שהוא מעבר לעצמנו , תקראו לו איך שתרצו : אלוהים, האני העליון, התבונה האינסופית, הכוח הקוסמי, כוח הטבע, גורל או כל שם אחר).

יוצרים רבים וצופים רבים ביצירות אמנות נשגבות חשים שכוח עליון היה הכוח היוצר והאמן הסכים להיות ערוץ המקשר בין הצד האחר לבין עולמנו.

אמונות חוסמות

בספרו "אמנות האהבה" (הוצאת מחברות לספרות), עושה אריך פרום הפרדה בין אמונה רציונלית לאמונה אי-רציונלית: "אמונה אי-רציונלית , לדעתי, היא אמונה באדם או ברעיון המבוססת על כניעה לסמכות אי-רציונלית. לעומת זאת, אמונה רציונלית היא הכרה פנימית עמוקה ששורשיה במחשבה או בהרגשה שלנו עצמנו. אמונה רציונלית אינה בראש ובראשונה אמונה במשהו, אלא תכונת הוודאות והיציבות שיש להכרה הפנימית שלנו"…

ישנן אמונות שאנו מחזיקים בהן, ייתכן שהן אומצו על ידנו לצורך הגנה, אך הן אינך באות מתוך אותה אמת פנימית והן אינן משרתות אותנו ואת ההתפתחות שלנו, להיפך, הן חוסמות את ההתפתחות שלנו – אלה הן "אמונות חוסמות".

איך מבדילים בין אמונה רציונלית "טובה" – אמיתית , פנימית,

לבין אמונה אי-רציונלית "שלילית" – אמונה חיצונית, חוסמת ?

זה די פשוט בעצם, כשאנו אומרים לעצמנו או אחרים מדקלמים בפנינו אמונה "אי-רציונלית", אנחנו מרגישים רע : ייאוש, דכאון, חוסר אונים, אנחנו רוצים שזו לא תהיה האמת. כשאנו אומרים לעצמנו או שומעים מאנשים אמונה "רציונלית" – אנחנו מרגישים טוב: שמחה, תקווה, אנרגיה, אנו רוצים להמשיך ולהאמין בזה.

בשיטות עבודה עם אנשים כמו אימון, NLP, תטא הילינג ועוד שיטות רבות אחרות (ביניהן גם הקלפים של אוסו באיו), נעשית עבודה גדולה על איתור אמונות חוסמות , פיתוח מודעות אליהן ולהשפעה שלהן עלינו – ונטרול ההשפעה שלהן, על ידי החלפתן באמונות מקדמות.

איפה מתחילה השפעת האמונה ?

כמו כל דבר, זה מתחיל בילדות… אריך פרום טוען כי יכולות הילד לאהוב להיות מאושר, להשתמש בשכלו ולפתח יכולות מיוחדות כמו כשרון אמנותי, אינן מובנות מאליהן כמו התפתחות בסיסית כגון גדילה, הליכה ודיבור, יכולות מיוחדות, הוא כותב על יכולות מיוחדות: "הינם כזרעים שיתפתחו רק אם יתקיימו התנאים הנאותים ובהעדרם הם עלולים להתנוון. אחד התנאים החשובים ביותר הוא שהאדם המשמעותי בחייו של הילד יאמין ביכולות אלה."

ועל כך אמר הרב קרליבך "כל ילד צריך לפחות אדם אחד שיאמין בו".

ייתכן שבמקרים מסוימים המאמן של ימינו, או המורה, המנטור, הינם הדמות שבוחר אדם, כממלא מקום למבוגר המשמעותי שהכזיב באמונתו.

אם כך, הדבר החשוב ביותר שאנחנו יכולים לאמן בתהליך אימון בדרך למימוש עצמי ולמימוש יצירתי, הוא את האמונה הפנימית:

א. ביכולת האדם

ב. בחשיבות שבמימוש

ג. בהתגייסות של כוח עליון לעזרת האדם.

איך מטפחים אמונה?

* אמונה דורשת אומץ, הסכמה לקחת סיכון ונכונות לקבל אכזבה וכאב. "כל מי שמעמיד את הביטחון המוחלט כתנאי ראשון לחיים, לא ייתכן שתהיה לו אמונה" (אריך פרום).

* אמונה דורשת שחרור שליטה ואגו

* הקשבה לקול הפנימי שלנו

* התחברות לאנשים המאמינים בנו ובדברים שאנו מאמינים בהם:

חיפוש מידע המחזק את אמונה שלנו: נסיון טוב שלנו, נסיון של אחרים: ספרים, סרטים, מאמרים, כתבות.

* לקיחת אחריות על מחשבות שלנו, שינון האמונה החיובית.

* התרחקות והימנעות מממסרים שאנו לא מאמינים בהם באמת ועושים לנו רע או מתסיסים אמונות חוסמות שלנו. לעתים עלינו להתרחק גם מאנשים המייצגים מסרים כאלה, אם איננו מסוגלים לנטרל במוחנו את המסרים שלהם או לפתח כלפיהם אדישות.

אם ישנן מחשבות טורדניות שמקבעות את האמונה החוסמת, חשוב לדעת שיש מוצא, שכן החיסרון והיתרון של המוח שלנו הוא שהוא לא יכול להחזיק שתי מחשבות בעת ובעונה אחת. לכן, ברגע שאתם מזהים מחשבה שלילית כל מה שצריך הו להחליף אותה בחיובית , או בקצת יותר חיובית, או אם זה קשה – פשוט לשיר איזה שיר חיובי בראש. ואם גם זה לא הולך – אז אפילו להחליף את המחשבה השלילית ב"בלה, בלה, בלה", או כמו שהציעה משתתפת בהרצאה תגידו לעצמכם "לא לחשוב, לא לחשוב" עד שתשתעממו…

* כדי לחזק את האמונה חשוב לעשות, לחיות, לחוות, במקום לשקוע במחשבות ובפחדים. העשייה בדרך כלל תביא להתקדמות, תפחית את החששות ותתן תוקף לאמונה.

ניתן לטפח ולחזק אמונה לבד או בעזרת מישהו שילווה ויחזק אותנו (קבוצה, מורה, מאמן, מנטור).

לסיכום, יצירת אמנות (ולמעשה כל יצירה ועשייה), דורשת אמונה. לא ניתן לעזור לאדם שאין בו ניצוץ אמונה.

בחוויה שלי, המאמן הוא המקל והמפוח. המקל – המכתת באפר ומוצא את הגחל בוער, את ניצוץ האמונה של האדם , והמפוח – המעיר את הניצוץ לאש בוערת של אמונה ויצירה, עד שהאש מקבלת כוח וחיים משלה וכבר אין צורך במישהו שישלהב אותה.

© טלי נוי-מאיר – אימון קריירה ועסקים לאמנים ויוצרים

www.coach-art.com | www.coach-art.co.il

קטעון וידאו מתוך ההרצאה:

להשלמת הנושא אספתי ציטוטים מעוררי השראה בנושא אמונה, בעיקר מפי אמנים ויוצרים. תהנו:

• אמנות היא שיתוף פעולה בין אלוהים לאמן, וככל שהאמן עושה פחות , כך טוב יותר. (André Gide – אנדריי גיד, זוכה פרס נובל לספרות 1947)
• להיות אמן , זה להאמין בחיים. (Henry Moore – הנרי מור, פסל)
• אתה חייב להאמין במה שאתה עושה. בטווח הארוך, אתה צריך להרגיש שללא קשר לאופנות, לעשייה שלך יש איכות בעלת חותם שנשאר. יום אחד , מישהו אולי ייתקל בה, ויזהה שהיא נעלה. (Will Barnet – וויל ברנט צייר)
• אם את/ה משתוקק/ת לאמונה, יש לך מספיק אמונה. (Elizabeth Barrett Browning – אליזבט בראונינג , משוררת אנגליה בתקופה הויקטוריאנית)
• אדם חי על ידי אמונה במשהו (אחד) : לא על ידי ויכוח והתנצחות לגבי דברים רבים. (Thomas Carlyle – תומס קרלייל – איש ספרות סקוטי בתקופה הויקטוריאנית)
• בוודאי, הרי, לפעמים האמנתי אפילו בשישה דברים בלתי אפשריים לפני ארוחת הבוקר. (Lewis Carroll , לואיס קרול, סופר, עליסה בארץ הפלאות)
• זה מגוחך מה שאני עושה. קשה לי להאמין בזה – אבל אני חייב. (Damien Hirst , דמיאן הירסט , אמן אנגלי עכשווי)
• צריך רק קול אחד או שניים של אמונה, כולל שלך עצמך, כדי לגבור על כל האנשים והמכשולים שטוענים שאינך מסוגל. (Gregory Packard – גרגורי פקארד , צייר)
• כל מה שאתה צריך הוא להחזיק חזק… ולהאמין… (Stephen King – סטפן קינג, סופר אמריקאי)
• לעתים, אנו יותר מדי מוכנים להאמין שמה שקיים בהווה הינו המצב האפשרי היחידי. (Marcel Proust – מרסל פראוסט, סופר צרפתי)
• טוב יותר להאמין מאשר לא להאמין, בכך אתה מביא כל דבר לממלכת האפשרויות. (אלברט איינשטיין)
• אני יכול לרשום ולצייר אני מאמין בזאת בעצמי וגם כמה אנשים אחרים אומרים שהם מאמינים בכך. אבל אני לא בטוח אם זה נכון.
• (Gustav Klimt – גוסטב קלימט, צייר)
• להתקדמות במקצוע קשה, נדרשת אמונה נלהבת בעצמך. לכן, לעתים אנשים עם כשרון בינוני, אך בעלי דחף פנימי גדול, מגיעים הרבה יותר רחוק מאשר אנשים עם כשרון נעלה בהרבה. (סופיה לורן, שחקנית)
• אדם אחד עם אמונה, שווה לכוח של תשעים ותשעה בעלי אינטרסים בלבד.( John Stuart Mill ג'ון סטוארט מיל, פילוסוף אנגלי)
• אין דבר כזה, לאהוב או להאמין יותר מדי.
• אמונה הופכת דברים לאפשריים, לא לקלים.
• אדם הופך לעתים קרובות למה שהוא מאמין שהוא. (מהאטמה גנדי)
• אמונה הופכת את הצלילים הצורמים של היום להרמוניות של העתיד. (רוברט קולייר, מנהיג דת אמריקאי)
• אם איננו מוכנים לשלם את המחיר על הערכים שלנו, עלינו לשאול את עצמנו האם אנחנו באמת מאמינים בהם בכלל. (ברק אובמה)
• דבר ראשון בכל בוקר, לפני שאני קם, אני אומר בקול רם "אני מאמין" שלש פעמים. (אוביד, משורר רומאי)
• האמונה בעצמך, היא המסלול הטוב והבטוח ביותר. (מיכלאנג'לו)
• העתיד שייך לאלה המאמינים ביופי של חלומותיהם. (אלינור רוזוולט)
• האדם חייב לנסות כל העת את הבלתי אפשרי – כדי שיווצר האפשרי. הרמן הסה (סופר גרמני)
• אין זה משנה במה אתה מאמין, כל עוד אתה כן. (מאייר, היוצר של סנופי)
• אמונה היא התרופה היחידה הידועה נגד הכשלון (נפוליאון היל – מחבר הספר "חשוב והתעשר").
• אמונה היא האמצעי היחיד שדרכו יכול אדם לרתום את הכוח הקוסמי של התבונה האינסופית , ולהשתמש בו. (נפוליון היל, מחבר הספר "חשוב והתעשר").
• אמונה היא הבסיס לכל ה"ניסים" ולכל הרזים שאי אפשר לנתחם באמצעות חוקי המדע.  נפוליאון היל (מחבר הספר "חשוב והתעשר").
• לאלה המאמינים, אין צורך בהוכחה. לאלה אשר אינם מאמינים – שום הוכחה אינה אפשרית.
• האם אני מאמין באלוהים? כן, כשאני עובד. כאשר אני כנוע וצנוע, אני מרגיש את עצמי נעזר על ידי מישהו שגורם לי לעשות דברים שמעבר ליכולותיי. (הנרי מאטיס)
• אמונה היא כמו ראדאר, אשר רואה דרך הערפל. (Corrie Ten Boom, קורי טן-בום, חסידת אומות עולם, נוצריה הולנדית, אשר הצילה יהודים בשואה)
• אם לא הייתה אמונה, לא היו חיים בעולם הזה – לא היינו יכולים אפילו לאכול צלי בביטחון. (ג'ון בילינגס, סופר אמריקאי)
• "כל מי שמעמיד את הביטחון המוחלט כתנאי ראשון לחיים, לא ייתכן שתהיה לו אמונה" (אריך פרום, אמנות האהבה).
• "כל ילד צריך לפחות אדם אחד שיאמין בו". (הרב קרליבך)
• " תאמר לעצמך שאין אף אחד שעושה משהו חשוב יותר ממה שאתה עושה – בסופו של דבר תאמין בזה." (שריל קרואו, זמרת יוצרת)
• "הסיבה לכך שהציפורים יכולות לעוף ואנו לא, היא בכך שלהן אמונה מושלמת, כי להיות בעל אמונה פירושו להיות בעל כנפיים". ג'יימס מתיו בארי (סופר, מחבר פיטר פן)
• "שום אדם אינו דגול דיו או חכם דיו כדי שמישהו מאיתנו ימסור גורלו בידו. הדרך היחידה שבה אדם יכול להנהיגנו הוא להחדיר בנו את האמונה בכושרנו להנהיג את עצמנו". (הנרי מילר , סופר וצייר אמריקאי)

באישורה של לקוחה נפלאה שלי (שמה שמור אצלי) אני מציגה כאן דוגמא למקרה כזה.
המשימה היתה: לכתוב מכתב להוריו של הילד / הילדה החולמני/ת, שמשדרים לו/לה דאגה וחשש לעתידו/ה ואינם מבינים כי הייחוד שלו – הוא הוא מקור העוצמה שלו (מה שעלול לשתק אותו, גם שנים אחר-כך).
פעמים רבות אני פוגשת את אותם ילדים חולמניים, יצירתיים, אשר נושאים על גבם ובתאי גופם את הדאגה והפחד העמוקים של הוריהם. אני מוצאת את המכתב הזה עוצמתי ומאפשר שחרור מהעול הכבד הזה, חופש לכל מבוגר שהיה פעם ילד חולמני להתחבר למי שהוא באמת ולא פחות חשוב – לסלוח להורים, שבאמת עשו הכי טוב שיכלו.
מי שכתבה את המכתב מעידה כי הוא היווה פריצת דרך משמעותית בחייה.
אני מודה לה שהסכימה לשתף ולהעצים את כולנו.

שלכם טלי נוי-מאיר, מאמנת

מכתב להורים של הילד החולמני

הורים יקרים.
נולד לכם ילד מיוחד. נולד לכם ילד שיש לו משהו אחר בעיניים.
כאשר גידלתם אותו ידעתם להעריץ את ייחודו, ולהעריך אותו בתוך תוככם, אבל יחד עם זאת, דאגתם כל כך. האם הילד הזה יסתדר בעולם? האם אנו נדע לתת לילד כל כך מיוחד את הכלים להסתדר לבד בעולם כל כך קשה ותובעני? הרגשתם חובה להשגיח ולנווט אותו ובאותה חובה, גם שכחתם להעריך ולהוקיר ולהרשות לו את אותו ייחוד כדי שיזכור תמיד שהוא חלק ממנו. שכחתם להגיד לאותו ילד, שאותו ייחוד הוא מותר ואפשרי. הייתם עסוקים כל כך בדאגה לגורלו, ששכחתם להיות איתו ברגעים שמחים , לצחוק ממה שהוא צוחק ולהתפעל ממה שמפעים אותו. הדגשתם בפניו את העובדה שעליו להתמודד עם העולם ולהשאיר את עולם החלומות במקום בטוח, לא מסוכן כדי שהחלומות לא יפגעו בו.

הורים יקרים.
ילדים הם לפעמים כמו חתול. הם תמיד נופלים על הרגליים. הישרדות היא עניין אינסטינקטיבי. ילד לומד ללכת לבד , לאכול לבד ואח"כ הוא גם לומד לפרנס את עצמו ולדאוג לעצמו בכוחות עצמו. יש ילדים שגדלו בלי הורים, או עם הורים גרועים מאוד ולמרות זאת הם הולכים, עובדים, ומאכילים את עצמם.
הילד שלכם היה צריך מכם באמת רק דבר אחד- והוא עדיין צריך אותו- לדעת שהוא מיוחד. לדעת שיש בו כוחות כדי לשמור על הייחוד הזה ושהוא לא צריך לוותר עליו לעולם. הוא צריך כוח כדי להאמין שמה שהוא זה טוב, כמו שהוא. הוא צריך מכם חיבוק גם כאשר אתם לא הבנתם, מדוע הוא מתנהג כך, באופן כ"כ לא הגיוני. אח"כ כשהוא הלך לבי"ס ראיתם, שהוא מסתדר , ילד מצטיין מהרגע הראשון. למרות החלומות ולמרות העולם הדמיוני הוא יודע ללמוד, ולרצות את המורים שלו ולהיות טוב בכל. גם אז לא הפסקתם לדאוג, להיות מוטרדים במה שאותו ילד לא יוכל לעשות בעתיד, בגלל הייחוד שלו, אולי הוא לא יידע להרוויח כסף או אולי אף אחד לא ידע לאהוב את הייחוד שלו. שכחתם שחתולים יודעים לנחות על הרגליים ודאגתם, דאגתם ודאגתם.

הורים יקרים.
כאשר הורים עסוקים כל הזמן בדאגה, הילד מתחיל לחשוב שמשהו לא בסדר. אם כל הזמן דואגים, הילד מתחיל גם כן לדאוג, ולא לסמוך על עצמו ולא לדעת שבסוף הוא ינחת על הרגליים. ברגע הזה הילד החולמני שלכם התחיל לאבד את הביטחון, שמה שהוא עושה וחושב זה נכון, ומתחיל לפקפק בכל מה שהוא עושה. כל דבר מתחיל להראות מסוכן, מפחיד ובלתי אפשרי, בגלל שאותם דברים שילדים חולמניים עושים, שאתם לא מבינים , מתחילים להיות מפחידים עבורו. הילד החולמני רוצה להיות שחקן, זמר אופרה, רקדן בלט… הוא רוצה הכל ועכשיו, ובדמיון שלו הוא כבר רוקד על הבימות הכי גדולות בעולם ובדמיון שלו הוא הכי יפה בעולם ובדמיון שלו הוא הכי מוצלח בעולם, והוא עוצם את העיניים ומגלה שהוא עכשיו בפסגת העולם, על הבמה הכי גבוהה ושזה רק שלו!!!

אבל כשהוא פותח את העיניים, אומרים לו, אל תעשה שגיאות כתיב. אל תאכל ככה ואל תאכל ככה, תסדר את החדר, תעשה שיעורים (למרות שהוא כבר עושה הכל לבד, בלי שיבקשו ממנו- כמה ילדים כאלה יש? הוא אפילו אוכל לבד בגלל שלהתלכלך זה הכי כיף ), תתמיד ותסיים מה שהתחלת גם אם זה נורא משעמם . כי מי שלא מתמיד לא מגיע. (אבל הילד, לא מבין מה זה להתמיד ומה זה להגיע, הוא רק מבין מה שמעניין אותו ומה שלא).

ואומרים לו, אם אתה רוצה לעשות דברים דמיוניים, נגיד לנגן או לשיר, אז תנגן ותשיר, אבל תזכור, שיש שק מלח שצריך לאכול ממנו כל יום קצת , ורק אחריי שתגמור את כל השק תדע לנגן.

וכשהוא אומר- "אני אשיר על הבימה הכי גבוהה בעולם" , אתם אומרים לו, ילד זה לא יפה, כולם רוצים להיות הכי גבוה בעולם, תהיה צנוע. אתם לא אומרים לו כדי לפגוע, אלא רק כדי שלא יתאכזב. וכשהוא אומר- "אני אעשה משהו, שאף אחד אחר לא עשה לפניי", אתם אומרים לו, ילד הכי חשוב זה שתדע להתפרנס, ולאכול יפה ולשבת ישר, הרבה אנשים אמרו מה שאתה אומר לפנייך, ואיפה הם עכשיו.
וכשהוא רוצה לשחק, אז אומרים לו שהמשחק הזה לא יפה והמשחק הזה כן יפה, וכשהוא מסתובב בבית ומדבר עם היצורים הדמיוניים שלו, שהם הכי אמיתיים בעולם (אתם פשוט לא רואים אותם), אתם מתלחשים מאחורי הגב שלו ואומרים, מה יהיה עם הילד המוזר הזה, והוא שומע אתכם.

הורים יקרים,
אתם עשיתם מה שהרגשתם שצריך לעשות, ואולי הילד החולמני שלכם באמת היה זקוק לאיזו הגנה מיוחדת, אולי הוא באמת הגזים בדמיונות שלו. ואפילו שעשיתם מה שעכשיו אתם יודעים, שאולי לא היה כ"כ טוב בשביל הילד שלכם, הוא עדיין אוהב אתכם בכל ליבו וחושב שאתם ההורים הכי נהדרים בעולם, כי כל מה שעשיתם, עשיתם מאהבה, ואהבה היא הדבר הכי יקר בעולם. ילדים חולמניים לא שוכחים את זה אף פעם.

כל הזכויות שמורות www.coach-art.co.il

ובזמן הזה לא יכול להיות דבר יותר רלוונטי מדבריו של מארק ויקטור הנסן, שמעוררים בי השראה, מתחילת דרכי כמאמנת ואף מופיעים באתר שלי:
"המקומות העצובים ביותר בעולם הם בתי הקברות. לא בגלל שאנשים קבורים שם, אלא בגלל שחלומות, כשרונות וייעודים שמעולם לא הוגשמו קבורים שם. בתי הקברות מלאים בספרים שמעולם לא נכתבו, שירים שמעולם לא הושרו, מילים שמעולם לא נאמרו, דברים שמעולם לא נעשו"

ועוד דבר חשוב הבנתי: קל יותר לאבד אדם שיחסיך איתו היו טובים ופתוחים מאשר לאבד אדם אשר ביחסים עימו נשארו עניינים "לא סגורים".
יחסי עם אבי היו כל כך אמיתיים ונקיים, במיוחד בשנים האחרונות, כל מה שהיה לי חשוב לומר לו – אמרתי באופן קבוע, וכך, למרות שהלך מאיתנו בלי זמן להתכונן, אינני מרגישה חרטות או פספוס. ולמרות שהוא איננו, כל הטוב שבו, נמצא איתי, כמו חלק ממנו שהפך חלק ממני ומחזק אותי.

בהשראת החוויה עם אבדן של אדם קרוב ויקר, אני מעודדת כל אחד מכם:
1. פעלו כל יום למימוש היכולות והכשרונות שלכם.
2. היו תמיד פתוחים ואוהבים עם הקרובים והיקרים לכם, כי אין לדעת מתי הם או אתם תעזבו את העולם הזה.

חישבו כמה כאב יכול להחסך בעולם אם נשמור רק על שני עקרונות פשוטים אלה.

שלכם באהבה,

טלי נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים ויוצרים
www.coach-art.co.il

(חיפשתי לגלות מיהו הכותב של הטקסט הנפלא הזה, ופשוט לא מצאתי, אז אם מישהו יודע – אנא עדכנו אותי).

אמנים מנוסים, לומדים לעמוד בפני הרצון העז של הקהל, ( והעיתונאים והמבקרים) לספק את הסקרנות ולקבל תשובה חד משמעית לגבי משמעות היצירה שלהם. הם לומדים שאם יצרו משהו מתוך המקור הטהור, המשמעות עבורם, היא רק אחת מאלפי משמעויות אפשריות. והם לומדים שלא לנסות להגדיר במילים את המשמעות שהם רואים ביצירה, בכדי לתת חיים לכל אותן אלפי או אין סוף משמעויות אחרות. והרי כולנו נתרמים יותר, כאשר אנו נשארים עם שאלה ולא עם תשובה. זה המקום שבו אנו מתחברים ליצירתיות שלנו, לחופש המחשבה – שהיא מהות החופש האנושי. ואולי עוצמתה של האמנות טמונה ביכולתה לאפשר לנו את החופש הזה.

התחברתי במיוחד לטקסט הזה, כי למעשה, גם מהות המקצוע שלי – אימון, הינה בשאילת השאלות הנכונות והתרומה העיקרית שלי לאנשים עימם אני עובדת, היא לאו דווקא במתן פתרונות או תשובות, אלא בסימני השאלה הנותרים באויר ומאתגרים את האדם למצוא את התשובה הייחודית המתאימה לו או לה ביותר.

הכלי החשוב ביותר של מאמן הינו שאילת שאלות, שאלות פתוחות, שאלות מעצימות, שאלות ממקום אחר. למעשה, מאמן או מאמנת מנוסים הם אמנים בשאילת שאלות.
וההתקדמות הגדולה ביותר של אדם בתהליך אימון מגיעה, כאשר הוצגה בפניו השאלה הנכונה.

ישנן שאלות שאינן מובילות אותנו לתשובה יצירתית ולהתקדמות. השאלה התוקעת הקלאסית היא "למה?". ברוב המקרים, כאשר אנחנו שואלים "למה?", אנחנו מתוכנתים מראש למצוא פתרון אחד, הסבר אחד, אמת אחת.
כולנו, ובמיוחד ילדים שונאים את השאלה "למה?" מכיון שפעמים רבות יש לה הקשר של האשמה ותלונה והיא עושה לנו רע.
"למה לא הכנת שעורים?"
"למה לא פינית את השולחן?"
"למה לא שלחת הזמנה לתערוכה?"
"למה לא שלחת תמונה לאמרגן?"
למה לא כתבתי את המאמר?"
למה לא סידרתי את המסמכים כמו שתיכננתי?"
בכנות, למי יש חשק לענות על השאלות האלה?
בדרך כלל התשובה תהיה במקרה הטוב "ככה" , "לא יודע/ת" או במקרה הפחות טוב – רשימת תרוצים.

אז איך אפשר לשאול שאלה נכונה ולקדם נושאים תקועים ?
קודם כל לקבל את זה שאנחנו תקועים – זו עובדה ואין טעם לשאול שאלות שרק גורמות לנו להרגיש רע עם זה, במקום זאת, אפשר לשאול שאלות חוקרות, סקרניות למשל:
"האם ניסית לשבת להכין שעורים אתמול?"
"מה קרה כשניסית להכין שעורים?"

"מה קרה בפעם האחרונה ששלחת הזמנות לתערוכה?"
מה היו המחשבות שלך כשנזכרת שאת/ה צריך/ה לשלוח תמונה לאמרגן?"

"אם לא תכתבי את המאמר הזה – איך תרגישי בעוד חודש?"
"אם תסדרי את המסמכים – איך תרגישי?"
"מה יכול לעזור לך להתגבר על הקושי לסדר את המסמכים?"

כשאנו שואלים את עצמנו או מישהו אחר שאלה – עלינו לנסות לבדוק – האם זו שאלה מקדמת או שאלה שמקבעת או מחזירה אחורה (מזמינה תרוצים)? או פשוט יותר – האם זו שאלה שעושה לנו רע ואוטמת אותנו, או שאלה מעוררת ומגייסת מחשבה?

לאחרונה התלבטה לקוחה שלי לגבי קשר עם עמית כלשהו שפנה אליה בהצעה. היא סיפרה לי מה הוא מציע ואז שאלה (בעייפות וגב כפוף): "מה רע?"
החזרתי לה בשאלה: למה להתמקד ב"מה רע"? האם זו שאלה מספיק טובה? איזו שאלה יכולה להיות יותר מקדמת?
אולי ננסה: "מה יהיה הכי טוב בשבילי?", "איזה קשר מקצועי אני רוצה עם עמיתים ועם מי?"
מיד עיניה אורו וכל הגוף שלה התמלא באנרגיה.
בשאלה כזו אנו מחזקים את תחושת השליטה שלנו בחיים, היכולת שלנו ליצור את המציאות שאנחנו רוצים לעצמנו ומוותרים על פסיביות והשפעה לא רצויה של אחרים על חיינו.

שאילת השאלה הנכונה היא לקיחת אחריות על החיים שלנו.

אז איזו שאלה מקדמת אתם יכולים לשאול את עצמכם היום?

טלי נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים ויוצרים
www.coach-art.co.il

השבוע קראתי מאמר נחמד על יצירתיות ובו צוינה רשימה נבחרת של טיפים לשיפור היצירתיות. כמה מהטיפים מתייחסים לזמן הנדרש לכניעה להסחות דעת, מנוחה, רענון המוח, התרגעות:
http://zenhabits.net/2009/08/the-little-but-really-useful-guide-to-creativity

כך אנו בנויים: אנו יכולים רק לשדר או לקלוט, איננו יכולים לעשות זאת בו זמנית.
כדי שנוכל לשדר טוב יותר, מדוייק יותר, עדכני יותר, עלינו להפסיק לשדר לפרק זמן כלשהו לקחת פסק זמן להטען מחדש, לקלוט מידע חדש, לנסות נקודות מבט חדשות, לחוות חוויות חדשות ורגשות חדשים.

עבורי, אלה היו שבועיים של גילוי מרגש של דברים רבים וחדשים, שהביאו אותי למודעות חדשה ורעננה, רעיונות חדשים, אנרגיות חדשות, ומעבר לכך שכל אלה יעזרו לי להמשיך לכתוב ופעול ממקום אחר – פשוט נהנתי !

והנאה היא אולי הדבר החשוב ביותר ומשום מה, אנחנו נוטים לשכוח אותה…

אז אם אתם במוד שידור ומרגישים קצת עייפים ושהדברים הולכים בקושי – קחו קצת זמן לקליטה וטעינה מחדש.

מוזמנים לשתף אותי בפסק זמן שלקחתם לעצמכם לטעינה מחדש.

טלי נוי-מאיר, מאמנת

לעתים, הקביעה נעשית על ידי מה שלא נאמר, כגון: התעלמות, העברת נושא, פרצוף תמוה, או מבט מבטל.
ההשפעה של אמירות או אי אמירות אלה מדהימה בעוצמתה: הן יכולות לרסק חלום עמוק, להדהד במשך שנים ולשנות מסלולי חיים.

בכל הזדמנות, אני מנסה לעורר, את המודעות לכוחן והשפעתן של מילים ומסרים המועברים ע"י בעלי סמכות בחיי אנשים וילדים בפרט. (מאמר שלי בנושא זה באתר המורים קו לחינוך "כאיזה מורה אני רוצה להזכר ?")
אך לצערי, ככל הנראה, זה ייקח זמן, עד אשר אנשים ילמדו לקחת אחריות ולהמנע מקביעות הרסניות, כלפי ילדים, נוער או מבוגרים.
עד אז, אני מעניקה כלים להתמודדות לאלה שכבר "נפגעו".

כיצד יכול אדם שנתקל בקביעה נחרצת או ספקנית לגבי מיהו ומה יכולותיו, לחזק את עצמו?
התשובה נמצאת בהבנה של הסיבות האמיתיות לקביעות ולאמירות השליליות.
עלינו להבין שאנשים אינם נביאים ואינם יודעים באמת מי אנחנו יכולים להיות ומה נוכל לעשות בחיינו.
אנשים משקפים לנו, לא את הפוטנציאל שלנו, אלא את מי שהיינו עד עכשיו. את העבר שלנו ולא את העתיד.
למעשה, אם נדייק, הם משקפים לנו את מי שבחרנו להיות עד עכשיו, או את מה שבחרנו להראות, לחשוף ולהוכיח לאנשים לגבינו עד עכשיו.
הקביעה אינה מתיחסת למי שאנחנו יכולים לבחור להיות ולהראות בעתיד, למרות שהקביעה מנוסחת כנבואה עתידית.

במקרים מסויימים, כשאנו בוחנים זאת לעומק, אנו מגלים אף כי, אנו בנינו בתחכום ובשיטתיות (גם אם לא במודע), את אותה קביעה לגבינו. דאגנו להוכיח לסביבה שאיננו יכולים. פעמים רבות, אותו הורה או מורה, או מבוגר משמעותי בחיינו רק חוזר על מילים, משפטים, חששות וספקות שאנחנו ניסחנו בעצמנו.

על כך נאמר: "אנו מראות אחד של השני" ואנשים משקפים לנו פעמים רבות , לא את המציאות, אלא את ספקותינו ופחדינו , כמו גם תקוותינו.

ישנן פעמים שהקביעה נעשית מתוך הפחדים, החששות וכשלונות העבר של האדם שקבע את הקביעה לגבינו. ובעצם, אין לקביעה שום קשר אלינו. במקרה כזה, ברור שטוב יהיה אם פשוט נסלח ונשחרר את הקביעה – כי אותו אדם לא דיבר עלינו כלל, אלא על עצמו.

אם אנשים משקפים לנו את פחדיהם ואמונותיהם השליליות, או את מי שבחרנו להיות ולהציג עד עכשיו, או אם זה שילוב של שניהם יחד, בכל מקרה, אפשר להבין שהקביעה שנעשתה לגבי מי שאנחנו ומה שאנחנו מסוגלים או לא מסוגלים לעשות לכאורה, איננה מתיחסת לפוטנציאל הטהור שלנו ואיננה מהווה תחזית לעתיד.
בכל נקודת זמן, אנו יכולים לבחור להשתחרר מהפחדים שלנו ושל אחרים ולגלות מה נדרש מאיתנו באמת, כדי ליצור את החיים להם אנו מתאווים ומקווים.

לאחרונה קפצו לאזני המילים של השיר "שחק אותה" של שלום חנוך:
…"יכולתי לברוח יכולתי לצאת
יכולתי בכוח למצוא ת'אמת למצוא ת'אמת
יכולתי הרבה דברים אם הייתי אני
אבל אבא אמר לי תמכור עיתונים
תמכור עיתונים"…

הזכירו לעצמכם שאם משהו מספיק חשוב לכם – תוכלו להשיגו.
החליטו עכשיו להיות חוזי העתיד של עצמכם.
החליטו להיות אתם עצמכם ולמצוא ת'אמת.

*

Lemonade Stories – סרט מומלץ ומרגש על הורים ומורים תומכים ועל הסרט סיפורי לימונדה – אנשי עסקים שהצליחו, פשוט כי אמא שלהם האמינה בהם.

הרשמו לעדכונים ב- RSS או הצטרפו לרשימת התפוצה כאן בבלוג (פרטיותכם תישמר)
וקבלו עדכון ישירות למייל על פוסטים חדשים.

© כל הזכויות שמורות לטלי ברדוש נוי-מאיר. אין להעתיק או לפרסם ללא אישור בכתב מהמחברת