במפגשים עם לקוחות, לעתים אני פוגשת חוסר סבלנות, זלזול ואפילו בושה של אנשים ברעיונות הצעירים שלהם שזה עתה נולדו. זה יכול להתבטא בספקנות ובמחשבות שליליות כגון: "זה רעיון טיפשי", "בטח כבר עשו את זה", "זה לא מחדש שום דבר", "זו בטח פנטזיה – לא אפשרי ליישום" וכו'..
זה יכול להתבטא במחיקה או זריקה לפח של סקיצות, או אפילו הימנעות מוחלטת מרישום של רעיונות חדשים. לאמנים ומעצבים אמור להיות איתם תמיד Sketch book , מחברת המיועדת לרישום ושרטוט גס של רעיונות, ולמעשה לכל אחד מאיתנו מומלץ להסתובב עם פנקס או מחברת קטנה, בה כדאי לרשום את הרעיונות שעולים בראשנו, נכון, אולי לא כולם ראויים להשקעה נוספת, אבל ביניהם יכולים להיות כמה יהלומים.
רעיון ראשוני או סקיצה הם כמו התינוק שלכם, עם טיפול נכון הם יגדלו ויביאו לכם נחת, שמחה, סיפוק, גאווה ופעמים רבות גם בטחון ופרנסה (בזה אולי הם קצת שונים מתינוק). אם נהיה כנים, נודה שרוב התינוקות נולדים, איך נאמר, לא הכי יפים. ממש ברגע לידתם הם מקומטים, קצת מעוותים מלחץ הלידה, הצבע שלהם מוזר ועוד לא לגמרי ברור מה יצא מהדבר החייזרי הזה. אבל הטבע חכם מאד, הוא חנן את האם (וגם את רוב האבות) באינסטינקט מיוחד – בעיניהם, החייזר הזה הוא הדבר היפה בעולם. וכל מה שהם רוצים לעשות, זה לטפל בו, להזין אותו ולהעניק לו אהבה והגנה, כדי שיגדל ויגיע למימוש מלא ועצמאות. דמיינו את העולם ללא האינסטינקט הזה: חדר לידה, סוף סוף יוצא התינוק לעולם, והיולדת אומרת לרופא: "סליחה דוקטור, לא נראה לי היצור הזה שיצא לי עכשיו מהבטן, אני לא רואה איך הוא יכול לגדול למשהו בעל משמעות בעולם הזה. מבחינתי אתה יכול לזרוק אותו לפח או לתת אותו למישהו אחר, ממש לא אכפת לי מה תעשה איתו, כי אני לא מתכוונת להשקיע בו זמן או מחשבה". נשמע נורא, נכון? זה בדיוק מה שאנשים עושים כשהם מבטלים רעיון שנולד בראשם.
עשו לעצמכם ולעולם טובה (כן כן, גם העולם מרוויח מהרעיונות שלכם), כבדו את הרעיונות התינוקות שלכם, רישמו, ציירו או הקליטו אותם מיד כשהם עולים בראשכם ותנו להם סיכוי. היו סובלניים כלפיהם למרות שהם עדיין ראשוניים ולא מגובשים. חיזרו אליהם ונסו להשקיע בהם זמן, מחשבה, אנרגיה ואהבה. במקרה ה"גרוע", תגלו שהם באמת לא אפשריים או לא כדאיים לפיתוח, כך או כך הם יובילו אתכם לרעיון הבא, שיהיה ככל הנראה, טוב יותר. זה גם המתכון הטוב ביותר למנוע את התסכול שנובע מלראות את הרעיונות שהיו לכם פעם מיושמים על ידי אחרים ומביאים להם עושר ואושר.

לפני מספר שנים עלה בראשי דימוי למהות של העשייה שלי וציירתי אותו בקווים פשוטים, (ציור הוא לא בדיוק תחום כישרון שלי). שמרתי אותו ליום הנכון, וכאשר החלטתי להשקיע בכרטיס ביקור ייחודי שישקף אותי, ביקשתי מהמאיירת חגית רשמן לאייר לי איור לפי הסקיצה. והרי הם לפניכם (הסקיצה הראשונית אבדה, אך זהו שחזור פחות או יותר נאמן שלה). לעתים, לא תוכלו להביא להבשלה את הרעיון שלכם לבדכם, תצטרכו עזרה, אך המהות של הרעיון שאתם הגיתם יפעם במימוש שלו במציאות.

האם יש לידכם כרגע פנקס או sketchbook ? (גם טלפון חכם או טאבלט יכול להתאים) האם היה לכם היום, או בשבוע האחרון רעיון ועדיין לא תיעדתם אותו? רישמו או הקליטו אותו עכשיו, ללא שיפוט, ועשו לכם הרגל שלא להיפרד מפנקס הרעיונות שלכם לעולם!

כתבה: טלי נוי-מאיר, אימון עסקי, אימון לאמנים יוצרים ומעצבים.
כל הזכויות שמורות.

בשיחתי עם יונינה פדני, מעצבת בחומר, לקראת פרסום הפוסט הזה, גיליתי שוב, עד כמה אין מקריות בחיים, "במקרה" חיברו אותי לאמנית תושבת הרצליה, העיר בה אני מתגוררת מזה 12 שנים, "במקרה" האהבה הגדולה שלה היא ליצירת סוסים בחמר, והרי סוס הוא בעל החיים האהוב עלי ביותר. מגיל צעיר רכבתי על סוסים (באוסטרליה) , ובנעורי אף הדרכתי רכיבה , עסקתי בטיפול ואילוף סוסים (בכפר כורזים שבגליל). "במקרה" היא שואבת השראה ממשפט האהוב עלי ביותר, מפיו של מיכלאנג'לו.
לאחר השיחה עם יונינה, אין לי ספק שבשבועות הקרובים אני קופצת לסטודיו שלה לביקור, כדי לראות את "חוות הסוסים" שיצרה בחומר.

מכיוון שאינני עוסקת בביקורת אמנות, אני מבקשת מהאמנים המתארחים בבלוג שלי לספר על הדבר המעניין אותי ביותר: תהליך היצירה, בחירת הנושא, חוויית היצירה האישית שלהם.
ביקשתי מיונינה לספר במילותיה על היצירה שלה ועל ההשתתפות בתערוכה. והנה הן:

יונינה פדני -מעצבת בחומר

מזה עשרים שנים אני עוסקת בעיצוב בחומר. תוך כדי לימודי צילום בקמרה אובסקורה, לימודי תואר ראשון (במרכז הבינתחומי) ותואר שני (באוניברסיטת ת"א), לא הפסקתי ביצירה ובעשייה של כלים שימושיים ועבודות דקורטיביות (מסכות, פסלים, איילים, פילים, שמלות, פרצופים ובעיקר – סוסים).
מיכלאנג'לו, גדול פסלי הרנסנס, טען שבכל גוש אבן היצירה כבר נמצאת והיא רק מחכה להיחשף.
כך אני מרגישה כשמולי גוש החמר הלבן, האפור, השחור, החום, הצהוב וכו'.
תהליך היצירה מרגש, חווייתי, ובצד התכנון, יש גם הרבה הפתעות. העבודה בחומר מאפשרת שילוב סוגי חימר שונים, שימוש בטכניקות שונות, כמו רידוד ב- slab roller (כשתחרות מתקופת הסבתא, חותמות ומכשירים שונים , יוצרים דברים מיוחדים).
העבודה בחימר היא חווייתית ומהווה תהליך מרתק הן בשלב היצירה והעיצוב בחומר והן בשלב הצביעה, הציור והמשחק בגלזורות, שמביאים לאפקטים מדהימים.
היצירה הראשונה שלי, כשהתחלתי לעבוד בחימר (במתנ"ס השכונתי) , היה ראש גדול, די ראליסטי, של סוס. בהמשך, למדתי מספר שנים אצל יעל פסטרנק, מהקרמיקאיות המובילות בישראל. אצלה, על אחד המדפים, תפס את תשומת לבי סוס קטן מאד, בעיצוב מאד פרימיטיבי וראשוני. ניסיתי להעתיק אותו עם "טויסט" קטן משלי, בצביעתו.
עד היום, הסוס המוזר הזה מיוחד מאד בשבילי, שכן הוא היה הבסיס לעיסוק שלי בעיצוב סוסים, שגדלו והתפתחו מאז (לגודל של 40X45 ס"מ בערך), שינו סוגי חימר וקבלו צביעה מגוונת ומשחק בגלזורות ורעמות פשתן.
בצד בעיצוב המגוון של מסכות, בעלי חיים, פסלים, תבליטים ועוד, ההנאה הגדולה ביותר שלי היא יצירת ועיצוב הסוסים. הסוס מסמל עבורי את היופי, האצילות, המהירות, הנאמנות, הראשוניות והאנושיות שבחיה, וכן את החופש והמרחבים.

מאז החל רני רהב בארגון התערוכות, שכל העבודות בהן נתרמו למטרה כל-כך נעלה וחשובה, שמחתי לתרום מעבודותי, ובעיקר את הסוסים.

לפני שומנה חודשים פתחתי בביתי שבהרצליה, סטודיו וגלריה של כלים שימושיים ועבודות דקורטיביות. בצד מימוש חוויית היצירה שלי, משמש הסטודיו גם ללימוד נשים (ופה ושם גם גברים) לעיצוב בחומר. העבודות הנעשות בסטודיו מדהימות בדמיון, ביצירתיות ובגיוון.
אני תקווה להמשיך "לדהור קדימה" עם סוסים בפרט ויצירה בכלל, שלי ושל תלמידי.
יונינה פדני , הרצליה
054-4878585

כאמור, את הסוס המקסים שבתמונה תוכלו לראות ולרכוש בתערוכת אמנות למען הוועד למלחמה באיידס – imagination 2010
כל ההכנסות ממכירת האמנות מושקעות בקידום המאבק באיידס בישראל.
רכישת היצירות היא תרומה מוכרת לצרכי מס לפי סעיף 46 א' לפקודת מס הכנסה.
אתר האינטרנט של התערוכה יעלה לאוויר בשבוע שלאחר התערוכה ובו גם ניתן יהיה לרכוש עבודה בחודש הקרוב

כאן יש טקסט אינפורמטיבי אודות הוועד ופה יש טקסט אודות התערוכה שהתקיימה ב- 2009

אני שמחה לציין כאן את עמיתי הבלוגרים, שמארחים חלק מהאמנים המשתתפים בתערוכה ושתרמו את יצירותיהם עבורה
הבלוג של סמי די
המערבב
הבלוג: זה לא אני זה המצב
נאמנות ותשוקה
אמנות וכל השאר
פרספקטיבות משונות ככל שיהיו
הבלוג של אמן סודי
ארכיבלנדר

טלי נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים, יוצרים ומעצבים
www.coach-art.co.il

השבוע קראתי מאמר נחמד על יצירתיות ובו צוינה רשימה נבחרת של טיפים לשיפור היצירתיות. כמה מהטיפים מתייחסים לזמן הנדרש לכניעה להסחות דעת, מנוחה, רענון המוח, התרגעות:
http://zenhabits.net/2009/08/the-little-but-really-useful-guide-to-creativity

כך אנו בנויים: אנו יכולים רק לשדר או לקלוט, איננו יכולים לעשות זאת בו זמנית.
כדי שנוכל לשדר טוב יותר, מדוייק יותר, עדכני יותר, עלינו להפסיק לשדר לפרק זמן כלשהו לקחת פסק זמן להטען מחדש, לקלוט מידע חדש, לנסות נקודות מבט חדשות, לחוות חוויות חדשות ורגשות חדשים.

עבורי, אלה היו שבועיים של גילוי מרגש של דברים רבים וחדשים, שהביאו אותי למודעות חדשה ורעננה, רעיונות חדשים, אנרגיות חדשות, ומעבר לכך שכל אלה יעזרו לי להמשיך לכתוב ופעול ממקום אחר – פשוט נהנתי !

והנאה היא אולי הדבר החשוב ביותר ומשום מה, אנחנו נוטים לשכוח אותה…

אז אם אתם במוד שידור ומרגישים קצת עייפים ושהדברים הולכים בקושי – קחו קצת זמן לקליטה וטעינה מחדש.

מוזמנים לשתף אותי בפסק זמן שלקחתם לעצמכם לטעינה מחדש.

טלי נוי-מאיר, מאמנת

מאת שירה מזור : מאיירת, צורפת, מעצבת בובות

לאחרונה ראיתי סרטון באינטרנט, באתר מקסים שנקרא www.ted.com  זה אתר שמאגד מיני הרצאות של כל מיני אנשים שנורא מוצלחים בתחומם. בהרצאות הם משתפים מהחוכמה שהביאה אותם לאן שהם, מדרכי החשיבה שהביאה אותם לאן שהם, מאוד ממליצה. ההרצאה הספציפית היתה של Elizabeth Gilbert מחברת הספר Eat, Pray, Love  שמאוד מאוד הצליח. היא מספרת על דרכי ההתמודדות שלה עם ההצלחה, ועם הדבר המוזר הזה שנקרא יצירתיות. הדבר החמקמק הזה, שלעיתים הוא מגיע ומאיר לנו את החיים. מאז ההרצאה הזו אני חושבת על זה הרבה, שהדבר הזה, היצירה, היא לא שלי אלא אני סוג של כלי בידי היצירה ודרכי היא מתממשת.

זה הוידאו (מומלץ מאד)

(הערה : את הוידאו אפשר,  לראות גם  כאןhttp://www.ted.com/talks/elizabeth_gilbert_on_genius.html -עם תרגום לעברית – יש לבחור שפת כיתוביות subtitles)

אימצתי את המחשבה הזאת והיא עוזרת לי כי הרבה זמן אני עסוקה בלהגדיר את עצמי – אני מאיירת, אני צורפת, אני מעצבת בובות… כך הרבה יותר קל לי, אני לא צריכה להגדיר. אני יוצרת, ודרכי היצירה באה לידי ביטוי, כל פעם באופן שונה.
אני מאוד אוהבת לעבוד עם חומרים, טקסטורות, עבודת יד, וגם אם במחשב, אני משתדלת לשלב אלמנטים שנותנים כוון מוחשי יותר. לאחרונה אני מעצבת בובות וגובלנים מאוירים, ושם אני מרגישה את הכל מתחבר- גם האהבה שלי לצבעים, לפטרנים, לעבודת יד, לאיור וחומר.
בצורפות העבודה היא ממש מדיטטיבית בשבילי. העיצוב והחשיבה על המוצר הוא אחוז קטן מאוד מסך זמן העבודה. רוב הזמן הוא בעבודה על החומר, שדורש ניסור, פיצור, שיוף, החלקה, הברקה, המון זמן שכביכול לא דורש "מחשבה" מודעת אלא עשיה, בעשיה הזאת אני מתחברת לחומר ומקשיבה לאן הוא רוצה ללכת. בצורפות אני מגיעה למין שקט כזה, אני, המתכת (עדיף זהב!!!), וכלי העבודה. מפליגים בשקט.

© כל הזכויות על הטקסט והתמונות בדף זה שמורות לשירה מזור.

שירה מזור.
מאיירת לשלל פלטפורמות – עיתונים, אינטרנט טלויזיה וסלולר,
צורפת לאנשים שאוהבים תכשיטים
ומעצבת בובות לילד שבתוכנו, תחת השם "She-Doll".
בוגרת בצלאל לתקשורת חזותית. ואמא גאה.

מנסיון, אני יכולה לומר  – שפעמים רבות ההחלטה הזו יכולה להיות גורם מכשיל ולא מקדם.
יצירה ואמנות הן דרך חיים וריצה למרחקים ארוכים.

אני בהחלט מבינה את הלוגיקה העומדת מאחורי הצהרה כזו. אנשים חושבים שהגדרת טווח זמן קצר, ילחיץ אותם, הפחד לאבד ולוותר על משהו שחשוב להם ידחף אותם קדימה – וכך יצליחו.

הבעיה היא, שברוב המקרים, לא רק שזה לא עובד – התוצאה היא הפוכה.
המוח היצירתי לא מגיב טוב ללחץ חיצוני ומניפולטיבי מסוג כזה, לעתים זהו מתכון מצויין ליצירת חסם יצירתי.

בנוסף, יש משהו מאד לא הוגן בהצבת אולטימטום כזה לעצמנו, שכן העובדה היא, שבניית קריירה אמנותית / יצירתית מצליחה, מתרחשת לאורך שנים רבות. הממוצע מדבר על 10 שנים שנדרשות בכדי לבנות קריירה אמנותית מצליחה (על כך אשתדל להרחיב באחד המאמרים הבאים).

פעמים רבות אנשים יוצרים לעצמם מסגרת לא רק מוגבלת לזמן קצר, אלא גם מנותקת מהחיים: לא עובדים, לא נפגשים עם חברים ומשפחה, לא מבלים, בתקווה לפנות זמן ליצירה.
הנסיון להתנתק מהעולם ומהחיים הרגילים לצורך יצירה, עובד רק במקרים מאד מסויימים (בד"כ זה עובד, כאשר יש רעיון מבושל היטב ונשאר רק להוציא אותו, כמו שעשה סילבסטר סטאלון, כאשר כתב את התסריט של רוקי ( Rocky ), בשלשה ימים ללא אכילה ושינה, סגור בתוך חדר שחלונותיו נצבעו בשחור, בכדי שלא לדעת אם זה יום או לילה),
אך ברוב המקרים, יצירת נתק מהחיים , גורמת לניתוק ממקור היצירה.
אם אין חוויות חיים – אין ממה ליצור.

ליצירה יש קצב התפתחות משלה, היא חלק מתהליך החיים וחייבת להיות מחוברת למקורות ההשראה שמספקים החיים בכל מקום, כל הזמן.

אמנות ויצירה הן דרך חיים ולא יעד שיש לכבוש בלוח זמנים מדוייק.

לכן, במקום להסתכן באשלייה שאולטימטום ליצירה יביא תוצאות או ייצור מוטיבציה והשראה, הערכו לריצה למרחקים ארוכים, כי ככל הנראה – תרצו לעשות אמנות כל החיים.

© כל הזכויות שמורות לטלי ברדוש נוי-מאיר. אין להעתיק או לפרסם ללא אישור בכתב מהמחברת

להקת ה גו גו דולס קיימת ופעילה כבר יותר מ- 20 שנה. את סיפורו של הזמר והיוצר העיקרי Johnny Rzeznik ,  תוכלו למצוא בלינק, אני מצאתי עניין רב בסיפור על תקופה בה עבר מבאפלו בה גדל, לגור בלוס אנג'לס, צעד מתבקש לכאורה ללהקה שמתחילה להצליח בארה"ב, אך שם הוא חווה תקופה ארוכה של חסם יצירתי – יובש אמיתי.

הקושי לכתוב לווה גם בלחץ מצד חברת התקליטים בה היתה חתומה הלהקה, לעמוד בהישגים הקודמים, מה שרק החמיר את החסם היצירתי של רזניק, ובסופו של דבר הלהקה שוחררה מהחוזה והוחתמה מחדש בחברת וורנר ברודרס.

רזניק החליט ללכת אחרי הלב ולחזור לעיר מולדתו, ושם התפרצה מיידית הכתיבה והוא הסתגר חורף ארוך, 12 שעות ביום וכתב את החומר לתקליט Let Love in. הוא מספר שהחזרה לעיר הולדתו, המראות של השביל ממנו פינו את אימו באמבולנס (אימו נפטרה כאשר היה בן 16) , המקום בו התנשק לראשונה, סניף הדואר בו עבד אביו (שנפטר כאשר היה בן 14 בלבד), הנסיעה בשכונה שפעם היתה אזור של מפעלים, ומעבר ליד חנות קטנה ויפה שרק נפתחה, ולראות איך אנשים משגשגים, נותן פרספקטיבה ותקווה. "כל החווית האלה , פתחו את ליבי, זה היה טוב להרגיש שוב. אני לא צריך להרגיש טוב כל הזמן, אני רק רוצה להיות מסוגל להרגיש."

ישנם סיפורים רבים על אמנים שמצאו את עצמם יצירתיים במקום אחד וחנוקים וחסומים במקום אחר. הסביבה, המראות, הקולות, האנשים, הינם חלק ממקורות היצירה, ואם אמן אינו מתחבר למקום ואינו מקבל השראה, ייתכן ששינוי מקום, יפתח ערוצים חדשים או יחבר לערוצים ישנים, ויאפשר זרימה יצירתית.

* * *

כאשר חיפשתי קטעי וידאו של הלהקה נפלתי על קטע שהדהים אותי, תיכף תראו אותו והנה הסיפור: ב- 4 ביולי 2004 , החליטה הלהקה לתגמל בענק את קהל המעריצים שלהם מעיר הבית שלהם באפלו. ההופעה היתה חינם והתקיימה תחת כיפת השמיים מול כ- 60,000 איש.

רק שבאמצע ההופעה התחיל לרדת גשם שוטף, כזה שלא היה 20 שנה בבאפלו. ג'וני קרא: "אנחנו נמשיך לנגן עד שהחרא הזה יפסיק" והוא המשיך להופיע, כאשר הוא והבסיסט, רובי טקאק, נרטבים עד לשד עצמותיהם, ואיתם הגיטרות (מן הסתם כאלה ששוות אלפי או עשרות אלפי דולרים).

"זה היה מדהים", נזכר ג'וני רזניק, "אני זוכר את עצמי שם למעלה, ממשיך ומנגן. לפעמים אלוהים פשוט נותן לך הזדמנות וזה מה שזה היה"…

איזו גישה ! ומה אתם חושבים עושה חוויה כזו לקהל המעריצים? אין לי ספק שהם עם הלהקה לתמיד, יחד איתי ועם רבים אחרים שודאי יתרשמו מהטוטאליות הזו..

הקשר של האמן עם קהל המעריצים שלו הוא אחד מהבסיסים החשובים ביותר לבניית הקריירה, בעיקר במוזיקה. בארה"ב ישנה מודעות גדולה לנושא, ויש יחס ישיר בין יחסו של האמן למעריצים לבין הצלחתו.
אז הנה לכם שאלה מעצימה – מה אתם מוכנים לעשות בשביל הקהל שלכם?

אגב, מצפיה בהופעות חיות אחרות של הלהקה, ראיתי שרזניק לא תמיד בשיא יכולתו הווקאלית, בהופעה הזו כשמוטח עליו גשם ללא הפסק, הוא בשיא יכולתו, ואין ספק בחיבור המלא שהוא חווה באותו רגע למשהו אחר, עוצמתי מאין כמוהו.

המופע הוקלט על DVD ו- CD – ואני בדרך לרכוש אותם, כי משני הקטעים שתראו כאן, נראה ונשמע שזו אחת ההופעות המדהימות ביותר שיש.

(אחרי שני הסרטונים של ההופעה, המשיכו לקרוא, תוכלו ללמוד משהו על הערכים של ג'וני רזניק).

GOO GOO DOLLS @ Live In Buffalo "Here Is Gone" Live

 ממש… Singing & dancing in the rain…
כמה סמלי – פריחה אמנותית בגשם לאחר תקופת יובש…

GOO GOO DOLLS @ Live in Buffalo "2 Days in February" Live

להקת הגו גו דולס התארחה באולפני אבי'ס רואוד Abbeys Road המפורסמים באנגליה.
כאן הם מבצעים לייב את שיר האייקון שלהם – IRIS (שנכתב עבור הסרט עיר של מלאכים), זהו קטע מן התוכנית בה למדתי להכיר את הלהקה.
שימו לב למילים שבחר הזמר והכותב ג'וני לומר למצלמה רגע לפני ההקלטה והצילומים:
"אנשים רבים חושבים שחמלה וטוב לב הן חולשות שניתנות לניצול, אבל זה לא נכון, אלה מעלות מדהימות, אנשים שאני מכיר שיש להם את התכונות האלה הם האנשים שאני הכי מכבד, לא את העשיר ביותר או את החזק ביותר."

אז למדנו משהו על הערכים של ג'וני רזניק. תהנו משיר וביצוע מדהימים. 

GOO GOO DOLLS @ Abbey Road "Iris" Live

שיר הנושא מהאלבום שנכתב לאחר החזרה של הלהקה לבאפלו – Let love in

GOO GOO DOLLS – Let Love In "Original Video"

השיר Better Days מרגש אותי. שימו לב למילים.

GOO GOO DOLLS – Better Days "Original Video"

זה שיר מהופעה של הלהקה בשנת 98 בחגיגות וודסטוק . שמתי אותו בשביל הכיף, שימו לב לחולצה של ג'וני הזמר, מזכירה לי קצת את החולצה של נינט בגמר כוכב נולד – לא ?

GOO GOO DOLLS @ Woodstock Anniversary '98 "Name" Live

 

שני שירים שאני הכי אוהבת בהופעה מ- 2006  Let Love in /  better days

אין טעם לחכות ל: סוכן / אמרגן / מפיק / אוצר / מנהל אישי, שיגלה אתכם כדי להתחיל ליצור את מה שאתם חולמים עליו – תתחילו ליצור עכשיו , בלי תנאים, ללא עיכובים ותירוצים. אחרת, כאשר תגיע ההזדמנות שלכם – לא יהיה לכם מה להראות, להשמיע, להציג.

איך יוצרים כמות?
מתייחסים ליצירה כאל משחק מהנה.
מציבים מסגרת זמן ויעדים.
מורידים ציפיות ושיפוט.
יוצאים למסע של חקר הלא נודע. (מכירים את המשפט – מה שידוע לי מגביל את מה שאפשרי עבורי ?)

לדוגמא:
ציירים - בחרו נושא, טכניקה חדשה, חומר, צבע או סגנון – וציירו מהם בסדרות, 6-10 תמונות לפחות. הגדירו יעדים: ציור בשבוע / בחודש (עפ"י הגודל והסגנון).

מלחינים - הגדירו יעד: כתיבת שיר בשבוע / בשבועיים, התיחסו לכתיבה כאל תרגיל (כך עשה באך ועוד רבים גדולים אחרים) המציאו תרגילים: כתיבה במקצב מסוים, בסולם מסוים, בסגנון שעוד לא ניסיתם, בהשפעת אמן מסויים, עם מילים, בלי מילים, עם כלי נגינה או בלעדיו.

כותבים , משוררים , תסריטאים – נסו לבחור נושא , סיטואציה, סגנון כתיבה, רגש, תיאור של אחד מחמשת החושים (שמיעתי, ויזואלי, תחושתי, ריח, טעם) התנהגות, סגנון שפה, דמות, מסר, קהל יעד – והתאמנו בכתיבה בדגש על האלמנט שבחרתם.

מבצעים: זמרים / נגנים / שחקנים – בחרו אמן מבצע מוערך ומצליח (גם אם הוא לא בדיוק הסגנון שלכם) וחיקרו אותו: באמצעות צפייה, האזנה, חיקוי. בחרו ז'אנר או סגנון – ונסו להבין מה מאפיין אותו, נסו לבצע בהשפעת הז'אנר שבחרתם.

אם למדתם אמנות או יצירה : אתם יכולים לחזור למחברות הישנות ולבצע שוב תרגילים שעשיתם או תרגילים שהתחמקתם מהם בתקופת הלימודים.

רוצים לשאול אותי שאלה ?
יש לכם רעיונות נוספים ורוצים לשתף?
השאירו כאן תגובה.

© כל הזכויות שמורות לטלי ברדוש נוי-מאיר. אין להעתיק או לפרסם ללא אישור בכתב מהמחברת