אמנות, אימון ושאילת שאלות
10 בספטמבר, 2009 מאת טלי נוי-מאיר - מאמנת
לאחרונה נתקלתי באינטרנט בטקסט שמאד אהבתי:
Art is not supposed to have answers – o that's for the fools…
Art just asks the right questions and leaves it up to you…
And the Christians and the Muslims and the Jews disagree…
but we can all go down and be swayed by the sea…
A beautiful song is about longing redemption and grace…
A good story is about the hero somehow finding the way…
Beyond our differences, and towards the one love, and the universal truths…
And art just asks the right questions and leaves it to you…
(חיפשתי לגלות מיהו הכותב של הטקסט הנפלא הזה, ופשוט לא מצאתי, אז אם מישהו יודע – אנא עדכנו אותי).
אמנים מנוסים, לומדים לעמוד בפני הרצון העז של הקהל, ( והעיתונאים והמבקרים) לספק את הסקרנות ולקבל תשובה חד משמעית לגבי משמעות היצירה שלהם. הם לומדים שאם יצרו משהו מתוך המקור הטהור, המשמעות עבורם, היא רק אחת מאלפי משמעויות אפשריות. והם לומדים שלא לנסות להגדיר במילים את המשמעות שהם רואים ביצירה, בכדי לתת חיים לכל אותן אלפי או אין סוף משמעויות אחרות. והרי כולנו נתרמים יותר, כאשר אנו נשארים עם שאלה ולא עם תשובה. זה המקום שבו אנו מתחברים ליצירתיות שלנו, לחופש המחשבה – שהיא מהות החופש האנושי. ואולי עוצמתה של האמנות טמונה ביכולתה לאפשר לנו את החופש הזה.
התחברתי במיוחד לטקסט הזה, כי למעשה, גם מהות המקצוע שלי – אימון, הינה בשאילת השאלות הנכונות והתרומה העיקרית שלי לאנשים עימם אני עובדת, היא לאו דווקא במתן פתרונות או תשובות, אלא בסימני השאלה הנותרים באויר ומאתגרים את האדם למצוא את התשובה הייחודית המתאימה לו או לה ביותר.
הכלי החשוב ביותר של מאמן הינו שאילת שאלות, שאלות פתוחות, שאלות מעצימות, שאלות ממקום אחר. למעשה, מאמן או מאמנת מנוסים הם אמנים בשאילת שאלות.
וההתקדמות הגדולה ביותר של אדם בתהליך אימון מגיעה, כאשר הוצגה בפניו השאלה הנכונה.
ישנן שאלות שאינן מובילות אותנו לתשובה יצירתית ולהתקדמות. השאלה התוקעת הקלאסית היא "למה?". ברוב המקרים, כאשר אנחנו שואלים "למה?", אנחנו מתוכנתים מראש למצוא פתרון אחד, הסבר אחד, אמת אחת.
כולנו, ובמיוחד ילדים שונאים את השאלה "למה?" מכיון שפעמים רבות יש לה הקשר של האשמה ותלונה והיא עושה לנו רע.
"למה לא הכנת שעורים?"
"למה לא פינית את השולחן?"
"למה לא שלחת הזמנה לתערוכה?"
"למה לא שלחת תמונה לאמרגן?"
למה לא כתבתי את המאמר?"
למה לא סידרתי את המסמכים כמו שתיכננתי?"
בכנות, למי יש חשק לענות על השאלות האלה?
בדרך כלל התשובה תהיה במקרה הטוב "ככה" , "לא יודע/ת" או במקרה הפחות טוב – רשימת תרוצים.
אז איך אפשר לשאול שאלה נכונה ולקדם נושאים תקועים ?
קודם כל לקבל את זה שאנחנו תקועים – זו עובדה ואין טעם לשאול שאלות שרק גורמות לנו להרגיש רע עם זה, במקום זאת, אפשר לשאול שאלות חוקרות, סקרניות למשל:
"האם ניסית לשבת להכין שעורים אתמול?"
"מה קרה כשניסית להכין שעורים?"
"מה קרה בפעם האחרונה ששלחת הזמנות לתערוכה?"
מה היו המחשבות שלך כשנזכרת שאת/ה צריך/ה לשלוח תמונה לאמרגן?"
"אם לא תכתבי את המאמר הזה – איך תרגישי בעוד חודש?"
"אם תסדרי את המסמכים – איך תרגישי?"
"מה יכול לעזור לך להתגבר על הקושי לסדר את המסמכים?"
כשאנו שואלים את עצמנו או מישהו אחר שאלה – עלינו לנסות לבדוק – האם זו שאלה מקדמת או שאלה שמקבעת או מחזירה אחורה (מזמינה תרוצים)? או פשוט יותר – האם זו שאלה שעושה לנו רע ואוטמת אותנו, או שאלה מעוררת ומגייסת מחשבה?
לאחרונה התלבטה לקוחה שלי לגבי קשר עם עמית כלשהו שפנה אליה בהצעה. היא סיפרה לי מה הוא מציע ואז שאלה (בעייפות וגב כפוף): "מה רע?"
החזרתי לה בשאלה: למה להתמקד ב"מה רע"? האם זו שאלה מספיק טובה? איזו שאלה יכולה להיות יותר מקדמת?
אולי ננסה: "מה יהיה הכי טוב בשבילי?", "איזה קשר מקצועי אני רוצה עם עמיתים ועם מי?"
מיד עיניה אורו וכל הגוף שלה התמלא באנרגיה.
בשאלה כזו אנו מחזקים את תחושת השליטה שלנו בחיים, היכולת שלנו ליצור את המציאות שאנחנו רוצים לעצמנו ומוותרים על פסיביות והשפעה לא רצויה של אחרים על חיינו.
שאילת השאלה הנכונה היא לקיחת אחריות על החיים שלנו.
אז איזו שאלה מקדמת אתם יכולים לשאול את עצמכם היום?
טלי נוי מאיר
אימון קריירה לאמנים ויוצרים
www.coach-art.co.il
אם ארחיב את תחילת הדברים – זה בדיוק מה שהרגשתי כשהיתי צריכה לבחור שם לתערוכה. היה לי ברור ששם מדויק מידי יסגור את כל הפרשנויות של הציורים ולא יאפשר לצופה לשוט על כנפי הדימיון שלו עצמו. מצד שני, שם שלא אומר שום דבר משאיר אותי לא מחויבת וסתמית. ומה שנכון לגבי שם התערוכה, נכון גם לכל אחד מהציורים שמקבל שם.